<h1>סמ"ג לאוין סימן קס"ח</h1>
<h2>דף כב:</h2>
עוד תניא בעבודה זרה (ו' ב') ובפסחים מניין שלא יושיט אדם כוס של יין לנזיר ואבר מן החי לבני נח ת"ל לפני עור לא תתן מכשול ומעמידין (בע"ז שם) דקאי בתרי עברי נהרא שאינו יכול ליקחנה אם לא יושיטנה לו ולכך תפס לשון הושטה, והוא הדין שאסור להושיט דבר איסור למשומדים כעניין זה (תד"ה מנין). עוד דרשו רבותינו (ל"מ ועי' מו"ק ה' א') מלאו זה, הבא לשאול עצה ממך תן לו עצה הוגנת (ע"פ לשון רמב"ם רוצח וש"נ פי"ב הל' י"ד ע"ש).
<h2>דף מ:</h2>
בפרק גיד הנשה (חולין צ"ג ב') שנינו שולח אדם ירך לנכרי שגיד הנשה בתוכו מפני שמקומו ניכר הא אין מקומו ניכר אסור שמא יאכילנה לישראל. ושנינו עוד בתוספתא דמסכת כלאים (פ"ה הי"א ופסחים מ' ב') בגד שאבד בו כלאים, ואינו ניכר שם, לא ימכרנו לגוי, שמא ימכרנו לישראל, אבל לא אבד שהוא ניכר מותר למוכרו כדתנן (כלאים פ"ט מ"ה) מוכרי כסות מוכרים כדרכן, פירוש כסות כלאים אחרי שישראל רואה ויכול ליזהר.
